blog

view:  full / summary

????????? ???????? ?????

Posted by baruhbenimail on November 29, 2015 at 5:15 AM Comments comments (1)

בתוך צנון ביטר יש משל על תולעת שנולדה בתוך צנון המר.

 

שהסביבה מרה, שבו בני ברוך התולעת יש להילחם על הישרדות על חייו הקצרים היא הסביבה רק התולעת יודעת. כך זה לא יכול אפילו לדמיין שאולי יש מציאות יפה, בהירה, חיים מלאים המקיפה את הצנון, אלא אם כן הוא הצליח לעזוב את צנון יום אחד. למען אמת החיים שלנו הוא לא שונה מאוד מזה של התולעת בצנון. אנחנו מרגישים את עצמנו קיימים בעולם עוין, זר שבו אנחנו צריכים להתחרות באכזריות, להילחם על צרכינו, הישרדות בכל יום. לכאורה הסביבה האנושית שלנו הוא מקבל כהה יותר, מסוכן יותר ויותר, פרנואיד והגנתי. ואם עשו חישובים כנים בין המאמצים, קורבנות אנחנו צריכים לעשות לכל טיפה קטנה של עונג הייתי מוצאים שהסבל, הכאב, הזיעה וההשקעה שלנו עולה בהרבה על ההנאה, הגשמה קיבלו.

 

חסר סיפוק, תחושת ריקנות שני קולקטיבי כמינים ובנפרד אנחנו הולכים דרך רמות של רצונות המניעים אותנו להגשמה בחיינו שונות. החל מהרצונות הבסיסיים, הטבעיים של מזון, מין ומשפחה ברצונות החברתיים של כסף, שליטה, כבוד לכמיהה לרכישת ידע אלה הם הכוחות המניעים המניעים אותנו מיום ליום. אבל במיוחד היום, כאשר לכאורה את כל הספקטרום של רצונות כאלה והגשמתם זמינים עבור רוב האנשים התחלנו להרגיש ריק, מאוכזב ומדוכדך. אנחנו כל הזמן מנסים, מפותלים יותר יותר, "מתובלים" תענוגות, משחקים, גאדג'טים ובידור. כל אירועי יום, המצאות, ממצאים מסומנים בני ברוך היסטוריים, חסרי תקדים, ככלי פריצה, הזדמנויות לגבולות חדשים. אנחנו עדיין מרגישים שמשהו חסר. אנחנו מרגישים כמו התולעת בתוך הצנון המר, רק חישת חיים קצרים ואומללים. ואנחנו מנסים נואשים לדחוס כמה שיותר הנאה האפשרית אפשרי בזה בזמן מקבל אפילו ריק לאחר כל ניסיון. אבל ניתנו לבני אדם הזדמנות כדי לכוון למטרות גבוהות הרבה יותר מאשר פשוט מנסה לבלות את כל חייהם תוך התמקדות באגירת הנאות פיזיות, חומר לעצמם. עדיין נראים לנו לומר, "תן לנו לאכול ולשתות, מחר בטח יהיה למות". העדפה מה מה התרגלנו לאפילו אם זה אפל אז השאלה היא האם יש משהו מעבר למה שגילינו עד כה?

 

האם אנחנו באמת פשוט עוברים קיום אקראי, שנולדו בניגוד לרצוננו, נלחמים על הישרדות, הכרה עצמית, הצדקה עצמית נגד כולם ונעלמים בסוף נגד שוב יהיה שלנו? הבעיה היא גם אם נניח יש עוד מציאות אפשרית, קיום מחכה לנו "שם בחוץ" - מחוץ לתפיסתנו הנוכחית - איך אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו לעזוב המצב הנוכחי שלנו, לקפוץ אל הלא הנודע? אנחנו יודעים כמה חזקים אפקט "אזור נוחות", הרגל יש מעלינו. בני ברוך אנשים רבים נשארים במערכות יחסים מתעללות אומרים "טוב יותר את השטן שאנחנו יודעים". יש אנשים שבאמת לאמץ חברות מאוד מדכאות, מגבילות, לקחת על מנהגים כמו חוקי השריעה למשל בריחה מתוהו ובוהו, מלחמות שבטיות, איום מתמיד מכיוון מרובה כלפחות במערכת נוקשה שהם יודעים למה לצפות. אפלטון גם תאר אותו במשל המערה שלו איך מי שהתרגל לחיים בצל מערת התבוננות הכהה במקום חיים אמיתיים מפחד לעזוב את המערה. הם למעשה למחות, אפילו להרוג את מי שרוצים להוביל אותם מתוך החושך אל האור. הם אולי אפילו למצוא מחוץ לאור מסנוורם ולבחור לרוץ בחזרה אל תוך המערה ל, ידוע "הבטיחות" רגילה הקודמת.


Rss_feed